החלטה בבקשה להארכת מועד להגשת בר"ע על החלטה שבטלה פסק בורר

הקדמה :

לפני בקשה דחופה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקרית שמונה (כב' השופט מרדכי נדל) בתמ"ש 03-3024 בעניין ביטול פסק בוררות, וכן בקשה לפטור את המבקש מהפקדת עירבון כספי ו/או ערבות.

החלטת בית המשפט קמא במסגרתה בוטל פסק הבוררות של הבורר עו"ד ראובן שרגיל מיום 19/3/09 וכן בוטלה החלטתו של הבורר מיום 22/2/09 ניתנה עוד ביום 20/5/09 והומצאה לבאת כוח המבקש - בהתאם לאמור בבקשה - ביום 26/5/09.

דא עקא שהמבקש הגיש את בקשתו דנא להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור רק ביום 12/7/09, בתום 47 ימים מיום שהומצאה לו החלטת בית המשפט קמא.

טענות הצדדים :

לטענת המבקש, האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור נבע מנסיבות אישיות של באת כוחו, ובכלל זאת לידה בניתוח קיסרי שעברה ביום 7/3/09 ויציאתה של עורכת הדין, שהינה אם חד הורית, לחופשת לידה עד ליום 13/6/09, אשר מנעה ממנה להגיש את הבקשה בזמן.

בנוסף, לטענת המבקש, עם שובה של עורכת דינו מחופשת לידה, נאלצה להתמודד עם שורה ארוכה של דיונים בבתי המשפט השונים וכן עם עומס עבודה רב במשרדה, בו היא משמשת כעורכת דין יחידה, וגם מטעם זה לא עלה בידיו להגיש את בקשת רשות הערעור במועד.

המבקש סבור שהדרך הנכונה להשיג על החלטת בית המשפט קמא היא הגשת ערעור בתוך 45 יום מעת מתן ההחלטה, ואולם מטעמי זהירות הוגשה בקשת רשות הערעור על ההחלטה. כן מוסיף המבקש וטוען כי על פי בדיקתו, המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור חל ביום 26/6/09 ומאחר שתאריך זה נופל ביום שישי בשבוע, המועד המדויק הינו יום א' שלאחר מכן, ה-28/6/09.

לטענת המבקש, נסיבותיה האישיות של באת כוחו מהווים "טעם מיוחד" המצדיק מתן הארכה המבוקשת להגשת בקשת רשות הערעור, על אחת כמה וכמה מקום בו אין מדובר בארכה ניכרת ומקום בו הודיע לבית המשפט קמא ולמשיבה (ישירות ולא באמצעות בא כוחה) על כוונתו להשיג על החלטת בית המשפט קמא, כך שלא ייגרם למשיבה כל נזק במידה שתינתן הארכה המבוקשת.

לגוף הערעור, סבור המבקש כי בידיו טענות משפטיות טובות כנגד החלטת בית המשפט קמא, כך שסיכויי הערעור גבוהים וגם מטעם זה מוצדק להאריך לו את המועד להגשת בקשת רשות ערעור.

מנגד, המשיבה סבורה כי יש לדחות את הבקשה וכי אין כל סיבה מוצדקת לאפשר למבקש להגיש את ערעורו באיחור.

לטענת המשיבה, הואיל ולרשות המבקש עמדו 30 ימים בלבד להשיג על החלטת בית המשפט קמא, היה על המבקש להגיש בקשת רשות ערעור עד ולא יאוחר מיום 25/6/09, ולא ערעור בזכות.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי גם ההודעה על כוונת המבקש להגיש בקשת רשות ערעור לא הוגשה במועד אלא בחריגה לא סבירה מהמועד שעמד לרשותו, וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

באשר לנימוק בדבר נסיבות אישיות של באת כוח המבקש, טוענת המשיבה כי חובת הנאמנות המוטלת על עורך הדין מחייבת אותו לעמוד בלוחות הזמנים הקבועים בדין, ומאחר שהאיחור בענייננו איננו איחור של מה בכך, כי אם איחור של יותר משבועיים, כאשר גם הבקשה להארכת מועד הוגשה לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור, אין מקום להיעתר לבקשה, מה גם שהנסיבות האישיות של באת כוח המבקש, אין בהן להצדיק הארכת המועד כיוון שהן אינן בגדר נסיבות חיצוניות שלא היו בשליטת המבקש.

עוד מציינת המשיבה כי בעקבות סחבת ההליכים בבית המשפט קמא ואי עמידת המבקש במועדים, נגרמו לה נזק כספי ועוגמת נפש, וכן מוסיפה וטוענת כי היעתרות לבקשה דנא משמעה פגיעה מהותית בזכויותיה ועינוי דין.

באשר לסיכויי ההליך, מציינת המשיבה כי החלטת בית המשפט קמא נכונה וצודקת, ועל כן, סיכויי הערעור להתקבל אינם טובים, כטענת המבקש, אלא להיפך, וגם מטעם זה מוצדק לדחות את הבקשה, על מכלול נימוקיה.

דיון והכרעה :

אקדים אחרית לראשית ואבהיר כבר כעת כי אין בדעתי להיעתר לבקשה וכי דין טענותיו של המבקש להידחות.

בראש ובראשונה, יצוין כי מאחר והחלטת בית המשפט קמא הומצאה לבאת כוח המבקש ביום 26/5/09, יוצא כי היה על המבקש להגיש את בקשת רשות הערעור עד ליום 25/6/09, שהינו יום חמישי בשבוע, ולא כנטען על ידו. מכל מקום, ברי כי הדרך הנכונה להשיג על החלטת בית המשפט קמא להורות על ביטול פסק הבוררות הינה בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור (כפי שאכן עשה המבקש), ולא בדרך של הגשת ערעור, כך שלרשות המבקש עמדו 30 ימים בלבד מיום שהומצאה לו החלטת בית המשפט קמא להגשת בקשת רשות הערעור ולא 45 ימים, כטענתו.